תמיד יש זליגה קטנה לאדמה בכל כבל המוליך זרם חשמלי, במיוחד קורה הדבר בכבלי מתח גבוה ועליון.
מתי זליגה קטנה של זרם חשמלי בכבל מתח גבוה, הופכת לפריצת זרם גדולה הפורצת דרך הבידוד לאדמה.
זרם הזליגה (לאורך זמן) תמיד מוצא את נקודת ההתנגדות הקטנה ביותר על הכבל, שם הוא סוגר מעגל חשמלי, זרם זליגה זה (עשרות מיקרו-אמפרים) עדיין אינו מפעיל את מערכת הגנת הכבל.
מכאן, שעם חלוף הזמן, שכבת בידוד ה XLPE עוברת קריסטליזציה והיא מתייבשת, אולי אפשר לומר שהיא מתחמצנת ומקדם ההולכה שלהה משתנה. מכאן שזרם הזליגה הולך וגדל ובמקביל ההתנגדות הולכת וקטנה, תהליך זה הוא כמו: FEEDBACK עד אשר המזב"ג, מערכת הגנת הכבל למתח גבוה נכנסת לפעולה (מדובר על מאות מיקרו-אמפר) ומנתקת את הזרם. לכן מבחינתי, כמאתר זליגות לאדמה, זרם העולה על 5000 מיקרו-אמפר (5 מילי אמפר)            נחשב לכבל במצב לא טוב!!!

מערכות ההגנה לכבלי מתח גבוה על עמודים בנויות בדרך כלל מנתיכי זכוכית נשרפים והגנות אלקטרו מכניות אחרות.

התנגדות הבידוד החשמלי במסלול הזליגה משתנה ויורד אם בגלל המצאות רטיבות ואם בגלל השתנות המבנה המולקולרי של הבידוד במסלול הזליגה דבר שקורה עם חלוף השנים.

איך אנחנו בדרך כלל מאתרים את מקום הפריצה בכבל המתח הגבוה התת קרקעי?

על מנת שנוכל לזהות את מקום הזליגה-פריצה בכבל מ"ג לאדמה בברור, עלינו להוריד ולהקטין את ההתנגדות החדשה שנוצרה במקום הפריצה לערך נמוך ככל האפשר. כל זאת כדי שנוכל לשמוע את "בום" הפריצה עם מיקרופון אדמה, המורה על מקום הפריצה בצורה ברורה. למה "בום" הפריצה? כיוון שבחיבור הפולסר שלנו אנו יוצרים מכות זרם במתח מאד גבוה הפורץ דרך אותה נקודת פריצה! הגנרטור שלנו מסוגל לספק 36,000 וולט בזרם ישר ובכוח של 1,800 ג'אול.

ישנם כמה דרכים לאתר ולסמן מקום פריצה בכבלי מתח גבוה באדמה. ההסבר כאן היא לדרך המקובלת, ודווקא בשיטה הישנה דיוק מקום הזליגה לאדמה היא המדויקת ביותר!!!

מבנה כבלי חשמל למתח גבוה אופייניים בבידוד שלהם ובחלוקת שכבות הבידוד השונות.
תפקידי הבידוד בכבל למתח הגבוה.אינו רק כנגד פריצות חשמלית אלא גם לספק גמישות מתאימה וחוזק מכני.

כבלי חשמל בכלל וכבלי מתח גבוה בפרט, המוליכים זרם חילופין, מייצרים שדה מגנטי ברור המקיף את הכבל והם בתדרים של: 250HZ 50HZ ואפילו בהרמוניה התשיעית.

על מנת לגרום לשדה המגנטי הנ"ל להיות מאוזן בהיקף הכבל, מכוסה כבל המ"ג בשכבת סיכוך עשויה חוטי נחושת על שכבת הבידוד הראשית. שכבת הבידוד הראשית עשויה פוליאתילן מצולב X.L.P.E. והיא מוארקת בקצוות הכבל עקב המתח שנוצר בה בגלל השראת השדה המגנטי המדובר.

סדר השכבות והחומרים המקובל בכבלי חשמל למתח גבוה מהפנים לחוץ:

א. ראשון הוא הגיד המרכזי להולכת הזרם החשמלי בכבל למ"ג מנחושת או אלומיניום.

ב. שכבה דקה של "חצי מוליך" כדי למנוע המצאות אויר בין הגיד המוליך לבידוד המרכזי.

ג. שכבת ה"בידוד המרכזי", מ X.L.P.E. תכונות: בידוד, חוזק ועמידות לטמפרטורה גבוה.

ד. שכבה דקה נוספת של "חצי מוליך" לחסימת אויר בין הבידוד המרכזי לשכבת הסיכוך.

ה. שכבות של חומרים סופחים לחות ומצעים למילוי והדבקה ליד שכבת הסיכוך.

ו. שכבת ה "סיכוך". רשת חוטי נחושת היקפית מוארקת לאיזון השדה המגנטי ההיקפי.

ז. שכבת הבידוד החיצונית עשויה P.E. יתרונה העיקרי בגמישותה להגנה מכנית.

(פוליאטילן (מצולב) מוצלב הוא בעצם: Cross-linked polyethylene או X.L.P.E)

פריצת זרם בכבלי חשמל למ"ג תלויה בעיקר באיכות הכבלים וטיב התקנתם באדמה!

כתב: ישראל רום