מים בכבל חשמל הן אחת הסיבות הפחות שכיחות לפריצת הבידוד, אך על אף "נדירותו" חשוב שנבין מה קורה במצב שכזה.
ברגע שיש נזק לבידוד החיצוני בכבל וביתר שאת בכבל המונח באזור רטוב במיוחד, עשויים מים הנמצאים בקרקע (לחות או ממקור חיצוני) להכנס בין שכבות הכבל.
התופעה תוביל למצב בו יכולת ההתנגדות של הבידוד החיצוני יורדת עם הזמן, עד אשר המוליך פורץ החוצה לאדמה.
אין זה משנה אם הכבל מונח ישירות באדמה או בתוך צינור מוביל.
הבעיה המרכזית במים בתוך כבל, היא שלא ניתן לתקן נקודתית את מיקום הפריצה, שכן הרטיבות נמצאת כמעט לכל אורכו.
ככל שעובר הזמן ולאחר שמסת המים גדלה, הכבל מגיע לסף פריצה ובעצם יורד מתחת לערך ההתנגדות המינימלית ואנחנו מגלים קצר לאדמה.
מעבדה לאיתור תקלות בכבלי חשמל הנמצאת בשטח תגלה שהכבל פורץ לכל אורכו ולא ניתן לזהות נקודתית את מיקום הפריצה כפי שקורה במקרים אחרים.
כפי שציינתי קודם, שני מקורות יכולים להביא מים לסביבת הכבל:
א. לחות באדמה.
ב. סביב רטובה ממקור חיצוני כמו, קווי מים דולפים, תעלות ניקוז פתוחות וכו'.
אחד המקרים השכיחים הוא כבלים המונחים בשדות חקלאים ללא ניקוז נאות ובעת השקיה או בתקופה גשומה, מעל הכבל יש ממש בריכה.
לאחר שחותכים כבלים כאלה המראה שנגלה הוא מים שיוצאים ממנו כמו צינור.
חשוב לומר – לא כל פגיעה בכבל מובילה לכניסת מים לתוכו, אך דחיית טיפול בפגיעה
ידועה עלולה בהחלט להוביל לתופעה שכזו ולתופעות הרס אחרות כמו חמצון, חימום
והולכת זרמים גבוהים.
איך להימנע מכניסת מים לתוך הכבל –
א. לזהות את מיקום התקלה ולתקן כמה שיותר מהר.
ב. בעת תכנון תוואי כבל, יש להתרחק ככל הניתן מתעלות ניקוז פתוחות וקווי מים זורמים.
ג. בעת חפירה והנחת כבל באדמה, יש להתרחק מנקודות נמוכות העשויות להפוך למקווי מים (שלוליות ענק).
ד. באם זיהינו תקלה, יש לתקנה במקצועיות, להשתמש אך ורק בחומרים תקינים ובבעלי מקצוע מוסמכים.
ה. את חימום המופה יש לעשות במקום יבש, ללא אפשרות של כליאת לחות או רטיבות בתוכה, לחממה אך ורק על ידי אקדח אוויר חם ולוודא שחומר האיטום אוטם כראוי את הכבל.